<h1>רבינו ירוחם ני"ד ח"ח</h1>
<h2>דף ז:</h2>
השומע הזכרה מפי חבירו כלומר שמוציא שם שמים לבטלה פירו' ואפילו בלעז חייב לנדותו ואם לא נדהו הוא בעצמו יהא בנדוי כלומר שמנדין אותו לפי שלא נדהו. כך פשוט בנדרי'. וכתב הרמב"ם דוקא כשהיה מזכיר שם שמים לבטלה במזיד אבל אם היה שוגג ולא ידע שזה אסור אינו חייב לנדותו. ועוד פשוט ואין בין נדוי להפרה כלום פי' שמתיר לו מיד. ומכל מקום מותר להזכיר שם שמים שלא לכונת שם כגון צורי שדי וכיוצא בו וכן כתבו המפרשי'.
